ליצור תוכן יכול להיות מאוד מאתגר, במיוחד בהתחלה, כי אתה לא בטוח שאתה באמת טוב מספיק כדי להתחיל להסביר לאנשים או ללמד אותם. בשפה המקצועית זה נקרא ״תסמונת המתחזה״, מן תפיסה פסיכולוגית לפיה אנחנו בטוחים שאנחנו עובדים על כל העולם ואשתו שאנחנו טובים יותר ממה שאנחנו באמת. יותר מזה – אנחנו חיים בפחד תמידי שעוד רגע יגלו שאנחנו לא מקצועיים כמו שאנחנו מציגים וכל ההצלחה שלנו תתמוטט.

כדי למנוע את התרחיש האפוקליפסי הזה, אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו חייבים להיות מומחים במה שאנחנו עושים. שאנחנו חייבים להיראות סופר מקצועיים 24/7 מההתחלה, אחרת ניתפס כחובבנים. אבל הנה הקטע… אלא אם כן אנחנו עוסקים במקצוע כמו רפואה, ראיית חשבון או עריכת דין, לאנשים לא ממש אכפת מהמומחיות שלנו.

מה שחשוב להם זה תוצאות. לא רק מה עשינו אלא גם איך מה שאנחנו עושים גורם להם להרגיש. במיוחד בתחום האימון או הלימוד, אנשים רוצים למצוא מישהו שנמצא כמה צעדים לפניהם כדי שיוכלו לחקות אותו או להיעזר בו. לכן מספיק שנהיה כמה צעדים לפני האנשים שאנחנו רוצים לעזור להם,כבר נוכל לשתף בידע עם המון ערך עבורם.

בקיצור: אנחנו לא מתחזים ויש לנו המון ערך לתת.

למה אנשים עוקבים אחרינו?

יש 3 סיבות עיקריות שאנשים עוקבים אחרי אנשים אחרים:

1. ללמוד מהם: להבין איך הם יכולים להגיע למעמד שאותו יוצר הגיע אליו, ואיך הם יכולים לשפר את איכות החיים של עצמם.
   
   
2. להיות כמוהם: היוצר הציב איזשהו סטנדרט שהקהל רוצה לחקות, ולכן מחפשים דפוסים שיוכלו לאמץ בחיים שלהם.
   
   
3. להרגיש חלק ממשהו: אנשים רוצים להרגיש חלק מקהילה, זה בביולוגיה שלנו. אנחנו רוצים לצחוק איתם, להזדהות איתם, לחלוק בסודות שלהם.

הקהל ימשיך לעקוב אחרינו כל עוד אנחנו:

1. משתפים מידע מעניין ורלוונטי.
2. פותרים בעיה (או רצף בעיות) שיש להם.
3. גורמים להם להרגיש טוב.
4. עוזרים להם להשתפר בתחום ספציפי או את איכות החיים.

והחלק הממש מגניב?ֿ ימשיכו לעקוב אחרינו גם אם נודה שאנחנו לא מומחים. דוגמה מעולה לזה היא יוצרת תוכן בשם ג׳וי טרנר, יוצרת תוכן שכל השטיק שלה זה ״אני הולכת להיות משפיענית ואין לי מושג איך להיות משפיענית״. הסרטונים שלה מרגישים סופר אותנטיים וכתוצאה מכך היא הגיעה ללא פחות מ-30 אלף עוקבים.

התוכן שלנו כמפת דרכים

כולנו עוברים מסע גיבור משלנו. אם אנחנו מסתכלים על החיים שלנו כמסע, לכל אחד מאיתנו יש יעד (או מספר יעדים) שאנחנו רוצים להגיע אליו. כיוצרים, אנחנו יכולים ליצור תוכן שעוזר לצופים להגיע ליעד שלהם (מדריכים, טיפים, טעויות נפוצות, סיפורים אישיים) או שמסיח קצת את הדעת לימים בהם המסע נהיה קשה (סרטונים מצחיקים, סיפורים אישיים, לייב גיימפליי).

אז עולה השאלה הטבעית, האם אנחנו האנשים המתאימים להדריך אותם במסע? לא רק שאנחנו האנשים המתאימים להדריך אותם במסע, אנחנו חייבים להדריך אותם אם אנחנו רוצים להיות מומחים. אפקט החסות (The protégé effect) הוא קונספט למידה לפיו אנחנו לומדים בצורה יעילה יותר ע״י לימוד מידע לאחרים, אפילו במצבים בהם אין להם בהכרח פחות ידע מאיתנו. כמו שאמר הסופר רוברט היינליין, ״כשאנחנו מלמדים – אנחנו לומדים״.

זה בדיוק מה שקרה עם ג׳וי, התחילה בתור מישהי ״שלא יודעת״, עשתה בכל זאת. הפכה למישהי שיודעת, ואפילו עושה את זה ממש טוב. אבל יש מצב שעדיין לא שכנעתי אותך, אז הנה משהו שכל יוצר תוכן חייב להבין…
אנשים שמשתפים ידע מתחלקים ל-3 סוגים:

שלושת סוגי היוצרים

המומחה

הגיע ליעד שאנחנו רוצים להגיע אליו ויודע את הדרך. הוא יודע את מה שאנחנו לא יודעים.
דוגמה: פרופסור לפיזיקה, סנסיי בקונג-פו, מוסכניק.

הכתב/עיתונאי

לא הגיע ליעד ולא מכיר את הדרך כמו המומחה אבל נמצא כמה שלבים לפנינו, ולכן יודע יותר. הוא יודע להכווין אותנו בצעדים הראשונים במסע.
דוגמה: מאמן מנטלי, פסיכולוג, יוצר תוכן.

המתווך

לא מכיר את הדרך בעצמו, יש מצב שהוא אפילו לא מנסה להגיע ליעד שאנחנו רוצים להגיע אליו, אבל הוא יודע להכווין אותנו למומחה/לעיתונאי המתאים.
דוגמה: כל פודקאסט ריאיונות בערך.

זה לא חקוק בסלע

מה שמעניין בסוגי היוצרים האלה,זה שלא מדובר במצב סטטי. אנחנו יכולים לנוע ביניהם בחופשיות, בהתאם לסוג התוכן או המידע שאנחנו משתפים. בא לך לדבר על גיימינג אבל מרגיש שאתה לא יודע מספיק? תתחיל ריאיונות עם גיימרים/מפתחי משחקים שונים. אוהב ללמוד על פיתוחים חדשים בתעשייה? שתף את המאגרים והמקורות שכל חובב גיימינג חייב להכיר. עם הזמן, נצבור עוד ועוד מידע שיאפשר לנו לדבר בביטחון על נושאים מורכבים יותר ויותר.

עכשיו שגילית את הסוגים השונים וההבדל ביניהם, יהיה לך קל יותר לבנות אסטרטגיית תוכן מתאימה ולבנות מערכת יחסים חזקה עם העוקבים שלך. אשמח לשמוע, איזה יוצר תוכן אתה? ספר לי בתגובות 👇🏻